<h1>המנהיג הלכ' ברכת טבילת נידה</h1>
<h2>דף כז.</h2>
גרסי' בבכורו' פרק עד כמה, [כ"ז ע"א] אמ' רבינא הילכך נידה קוצה לה חלה ומברכת להפריש תרומה, מיכאן פסקו כל הגאוני' דעל טבילת נידה מברכת לפני הטבילה ומתפללת ומברכת כל הברכו' כנשים הטהורות, ו(כ)דאמ' שמואל [פסחים ז' ע"ב] כל המצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה בטבילת גר כדפרשי' דגר שמל ולא טבל כאילו לא מל, אבל כל שאר חייבי טבילות כזב וזבה ונידה ויולדת מברכי' ואחר כך טובלין דהאידנא נהוג עלמא כתלתא סבי כר' יהודה בדברי תורה דאין דברי תורה מקבלין טומאה כו' ובטלוה לטבילותא כדאמרי' בפ' מי שמתו [ברכות כ"ב ע"א], ותנן [שם כ"ו ע"א] זב שראה קרי ונידה שפלטה שכבת זרע [כו'], הא לאו הכי קורין ומתפללין ואין צריכי' טבילה וכן זבין ומצורעי' ובועלי נידות מותרי' לקרות בתורה ולברך ולהתפלל ומחוייבי' בכל מצות האמורות בתורה כטהורי' גמורין דאין דברי תורה מקבלין טומא' דלא ניתנה תורה למלאכי השרת, וכן כתב רבי' היי ז"ל ורב אלפס, ורבי' יעקב ורבי' שמשון מצרפת הורו כן, ואמרו שמותר לפרסם הדבר ולהורות כי הוא חילול ה' שטובלות ומעכבות את הברכה עד אחרי הטבילה כי מה נשתנית ברכה זו משאר הברכות, וגם מה שנהגו לברך אחרי טבילת ידים טעות הוא בידם. אך ר"ש ע"ה כתב, דנידה אחר שטבלה מברכת על הטבילה דכיון שהיא טמאה מוטב לברך בטהרה ולא בטומאה, כדתנייא בתרומו' מפני מה אמרו ערום לא יתרום מפני שאינו יכול לברך, ובשלהי מרובה, [ב"ק פ"ב ע"א] עזרא תיקן טבילה לבעלי קריין, ואע"ג דהאידנא נהוג עלמא כתלתא סבי [ברכות כ"ב ע"א] אפי' הכי טבילת האדם צריך לברך בטהרה כדאמ' ר' ינאי שמעתי שמקילין ושמעתי שמחמירין בה, וכן המאריך והמחמיר בה מאריכין לו ימיו ושנותיו בברכו'. ואעפ"כ נהגו לברך לפני הטבילה.
